<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן נ"א</h1>
<h2>דף כז.</h2>
פ"ק דביצה [ט' ע"א]. אמ' רבא גילגל עיסה מערב י"ט מותר להפריש חלתה בי"ט, ודוק' גילגל שעדיין לא נתחייבה בחלה עד עריכה ולישה, אבל אי עשה אף עריכה ולישה אין מפריש חלתה בי"ט. וכן מוכח בירושלמי [פ"א ה"ח], דתני' הת' הלש עיסה בי"ט מפריש חלתה בי"ט, לשה מערב י"ט ושכח להפריש חלתה, אסור לטלטלה ואין צריך [לומר] ליטול ממנה חלה, ודייק הת' עירס לא אמר, פי' דהיינו גילגול לחוד, לשו' עריסותיכם, אלא לש, כלומ' גמר לישה שאז נתחייב בחלה, וטעמ' מפר' בירושלמ', ר' שמואל אחוי דר' ברכיה תיפתר בעיסה טמיאה שאין מפריש חלתה אלא בסוף, א"ר יוסי בר אבין בדין היה בעיסה טהור' שלא יפריש חלתה אלא בסוף, תקנה תיקנו בו שיפרישנה תחלה שלא תיטמא העיסה, אלמ' בעיסה טמאה אין מפריש אלא בסוף ולא אחר גילגול מיד, ורבא נמי איירי בטמאה, דמייתי עלה בביצה תרומת חוצה לארץ. ומה שאין שוהין להפריש חלה עד לאחר עריכה ולישה, אלא בעודה ביחד בעריבה מפרישין, האי מיקרי שפיר בסוף, כיון שאין מפרישין אח' גילגול מיד שקורין פטונש, אלא מפרישין לאח' שנתחמצה ונתחברה לפני העריכה. ומי' יכולי' אנו לפר' שאין הירושלמי אוסר להפריש חלה אחר גילגול, וה"פ, תיפתר בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף, לא שיהא אסור, אלא שלא הטריחוהו חכמ' להפריש משעת גילגול. ומ"מ הנזהר שלא להפריש מיד אחר גילגול, עד אחר גמר לישה סמוך לעריכה זריז ונשכר. וכן הדעת נוטה לעשות כן.
בבכורות פ' עד כמה, אמ' שמואל תרומ' חוצה לארץ מבטלה ברוב, ואו' מורי, האי דכל העולם טרודין בפסח בליל חג שיני, בדליכ' כהן קטן מה לעשות לחלה, ואמ' בירושלמ' דפסחי' [פ"ג ה"ג], דלא יפריש חלה מחוץ לתנור, ולא אשכח ליה תקנה אלא נותן עיניו באחת מהן בתנור וקורא לה שם בתנור ומניחה לישרף מאיליה, היינו שמא מיירי בחלת הארץ דחמורה. וה"ר אליעז' מטול, היה או' דלא יפריש כל עיקר, אלא אוכל והולך ואחר כך מפריש. ואו' ר', דלא מצי למיעבד הכי, דאע"ג דאופה אשה הרבה אע"פ דאינה צריכה אלא למעט, שני התם דכל חד וחד חזי ליה, וכן כולו, אבל הכא האי חלה לא חזי ליה בי"ט, ונמצא אופה מי"ט לחול, שהרי לא היה יכול לאכול הכל אם לא ישאיר שיעור חלה. ומורי אמ', כל זה אינו צריך אלא חלת האור, ובטלה לכתחלה ברוב, ומפריש חלת כהן משום דלא תשתכח תורת חלה, הילכך יפריש חלת האור מתחלה ויבטלה ברוב, ואחר כן אחר אפייה יפריש חלת כהן, וה"פ דשמעת' אמ' שמואל, אין תרומ' חוצה לארץ אלא במי שטומאה יוצאה עליו מגופו, וה"מ באכילה, אבל בנגיעה לית לן בה, אין מוזהר עליו על נגיעה, אמ' רבינ' הילכך נידה קוצה לה חלתה ואכיל לה כהן קטן, וגם כהן גדול אם טבל, והא דאכיל לה כהן קטן, משום דלא גזרו רבנן אקטן, דהא החלה היא טמאה משום נגיעת הנידה, וגדול לא מצי למיכל, משום דניטמא, להכי אכיל לה כהן קטן. ולהכי נקט כהן קטן, דאין רגילות לצאת טומאה ממנו, מי' אם יצאת טומאה ממנו מגופו, כך צריך הקטן טבילה כגדול, כדאמ' בר"פ בנות כותים [נדה ל"ב ע"א], מעשה היה בפומבדיתא והטבילוה קודם לאמה, ומסיק כדי לסוכה שמן של תרומה, דהוא כאכילה להכי צריכה טבילה, וה"ה כהן גדול נמי ע"י טבילה, מצי למיכל חלת האור, כמו תרומ' חוצה לארץ, דאמאי גזרו לתת תרומת חוצה לארץ, אלא משום שיאכלוה כהנים אפי' גדולים, ובטבילה רק מטומאה שיוצאה ממנו מגופו, אבל טמא מת וטמ' שרץ לא, אפי' טבילה לא בעיא, דכי הזאה יש לנו, וכדמסיק הילכת', דלית הילכת' כרב, ומאחר דמסיקנא דחלת האור יש לה דין תרומ' חוצה לארץ ואינה נאכלת אלא למי שטבל, אם יצאת טומאה מגופו, או לקטן, אבל חלת כהן נאכלת לכל כהן אפי' בלא טבילה אפי' אם טומאה יוצאה עליו מגופו, כדאמ' בפ"ד דחלה [מ"ח] במשנה, מן הנהר ומן אמנם ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן, של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה, ר' יוסי אומ' אינו צריך טבילה ואסורה לזבין ולזבות ולנידות וליולדות, היינו בימי טומאה, אבל אחר כן שריא להו אפי' בלא טבילה, וחלת האור בטבילה למי שטומאה יוצאה עליו מגופו, ולקטן שלא יוצאה אפי' טבילה לא בעי. ומס' בירושלמי [חלה פ"ד ה"ד], דלהכי לאור אין לה שיעור, משום דמוטב לרבות בנאכלות ולא לרבות בנשרפות ובאותו פרק עצמו יש, ר' בון בר חייא בעי וכמדתמר שתי חלות בסוריא ודכוותה שתי תרומות בסוריא, פי' למה לא יפרישו תרומ' האור ותרומ' כהן בחוצה לארץ, א"ר חגי החלה אין אחריה כלום, תרומ' יש אחריה כלום, ואם אתה או' כן נמצא אף אותה תרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות. ומה שאין מפרישין שום תרומה בחוצ' לאר', נר' משום דמבטלה אותה ברוב, כדאמ' בפ' בת' דחלה ובירושלמי דס"פ בכל מערבין, א"ר יוחנן רבותי' שבגולה היו מפרישי' תרומו' ומעשרו', עד שבאו הרובים וביטלום מאן נינהו רובים תרגומנייה ר' זעירא מי' לא ידעינן אמאי לא מפרישין משום דלא תשתכח תורת תרומ'. ושתי חלות חובה להפריש כדאמ' בפסיק' (באפתרת') [דאפטרת'] ותאמר ציון אם זכיתם הרי אתם עושין י"ט אחד בארץ ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם עושין שני י"ט בגולה אם זכיתם הרי אתם מפרישין חלה אחת בארץ ישראל ועכשיו שלא זכית' אתם מפרישי' ב' חלות בחוצה לארץ, ש"מ דכך חובה יש להפריש ב' חלות כמו לעשות ב' ימי' טובי' בגולה. ובערוך בערך חלה, כך מנהג בכל ארץ ישראל שמפרישין חלה מראשי' העיסה ומברך עליה ושורפה וחוזר ומפריש חלה ונותנה לכהן.
